אלעד עמר, קצין מילואים שחזר מארה"ב ללחימה בעזה, זיהה שתפעול רחפנים בשדה הקרב מסכן את הלוחמים — והקים את חברת פירוס, שמערכת השליטה שלה כבר פועלת בצה"ל
מערכת שליטה ברחפנים שמופעלת ישירות מהנשק — בלי להוריד את האצבע מההדק — כבר פועלת בצה"ל, פרי פיתוח של חברת פירוס שהקים קצין המילואים אלעד עמר. עמר, שחזר מארצות הברית לשדה הקרב בעזה, זיהה במהלך הלחימה בעיה מבצעית: תפעול רחפנים מחייב את הלוחם לשחרר את הנשק ולהתמסר לשלט — ובכך חושף אותו ואת חבריו לסכנת חיים.
כך דווח באתר מבזקים. על פי הדיווח, הפתרון שפיתחה פירוס מאפשר ללוחם להמשיך לאחוז בנשק דרוך תוך כדי הפעלת הרחפן — שילוב שנועד לסגור את הפער בין הצורך הגובר במודיעין אווירי זמין ברמת הכיתה והמחלקה, לבין דרישת הבסיס של כל לוחם: לשמור על כשירות ירי מיידית.
הרעיון נולד, לפי הדיווח, מתוך החוויה האישית של עמר בלחימה. כמו יזמים ביטחוניים רבים שצמחו מהמלחמה, גם הוא לא ניסח את הבעיה בחדר ישיבות אלא בשטח — ואת הפיתרון בנה סביב תרחיש שהכיר מקרוב.
הבעיה: יד אחת על הנשק, יד שנייה על השלט
כדי להבין את גודל הפער שהמערכת מנסה לסגור, צריך להכיר את המציאות בשדה הקרב המודרני. הרחפן הפך בשנים האחרונות מכלי ייעודי של יחידות מובחרות לציוד סטנדרטי כמעט בכל כוח לוחם. במלחמה באוקראינה, רחפני FPV זולים משמשים ככלי תקיפה ותצפית בהיקפים של אלפי גיחות ביום, ובלחימה ברצועת עזה הפכו רחפנים קטנים לעיניים של הכוח המתמרן — לסריקת מבנים, פירים ושטחים בנויים לפני כניסת חיילים.
אלא שהטכנולוגיה הזו נושאת עמה מחיר מבצעי. תפעול רחפן סטנדרטי מחייב שתי ידיים, מבט מרוכז במסך וניתוק זמני מהסביבה — בדיוק ברגעים שבהם הכוח נמצא בשטח עוין. לוחם שמפעיל רחפן הוא בפועל לוחם שירד ממצבת הכוח הלוחם, וחבריו נדרשים לאבטח אותו. את הבעיה הזו בדיוק זיהה עמר בעזה, ועליה בנויה ההצעה של פירוס: שליטה ברחפנים שאינה גוזלת מהלוחם את יכולת התגובה המיידית.
שליטה ברחפנים בתוך גאות של דיפנס-טק ישראלי
פירוס אינה פועלת בחלל ריק. מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 חווה תעשיית הביטחון הישראלית גאות חסרת תקדים, וסצנת הדיפנס-טק — סטארט-אפים ביטחוניים בשלבים מוקדמים — הפכה לאחד התחומים החמים בהייטק המקומי. על פי נתוני משרד הביטחון, היצוא הביטחוני של ישראל שבר ב-2024 שיא של כל הזמנים עם עסקאות בהיקף של כ-14.8 מיליארד דולר — זינוק של יותר מ-13% לעומת 2023, שגם היא הייתה שנת שיא. גורמים בענף מעריכים כי דווקא חברות צעירות בתחומי הרחפנים, הלוחמה האוטונומית וההגנה מפני כטב"מים ייהנו מהביקוש הגובר, בישראל ובעולם.
המלחמה יצרה גם תופעה אנושית ייחודית: דור של יזמים במדים. אלפי אנשי הייטק ששירתו חודשים ארוכים במילואים חזרו הביתה עם רשימת בעיות מבצעיות — וחלקם הפכו אותה לתוכנית עסקית. עמר, שעל פי הדיווח עזב את ארצות הברית כדי להתייצב ללחימה, הוא דוגמה מובהקת למסלול הזה: מהקרב אל חברת טכנולוגיה שהמוצר שלה כבר נמצא בשימוש מבצעי בצה"ל — הישג לא מובן מאליו לחברה צעירה, בהינתן תהליכי הבחינה וההסמכה שהצבא מציב בפני ספקים חדשים.
מה זה אומר לכלכלה — ולמגזר
מעבר לסיפור האישי, הצמיחה של חברות כמו פירוס נושאת משמעות כלכלית רחבה. תעשיית הביטחון והדיפנס-טק נחשבת כיום לאחד ממנועי הצמיחה היציבים של המשק, בשעה שתחומי הייטק אזרחיים מתמודדים עם האטה עולמית בגיוסי הון. עבור הציבור החרדי, שמגביר בהדרגה את נוכחותו בענף ההייטק — בין היתר דרך מסלולי הכשרה טכנולוגיים ומרכזי פיתוח בריכוזים חרדיים — התרחבות התעשייה הביטחונית פותחת שוק תעסוקה נוסף: חברות דיפנס-טק צעירות זקוקות לא רק למהנדסי מערכות נשק, אלא גם למפתחי תוכנה, אנשי בדיקות, דאטה ותפעול. ככל שהענף מגייס הון ומרחיב פעילות, כך גדל הביקוש לכוח אדם טכנולוגי — גם כזה שלא צמח ביחידות הטכנולוגיות של הצבא.
יש לציין כי פרטי המערכת של פירוס — היקף הפריסה בצה"ל, מודל ההפעלה המדויק וסכומי הגיוס של החברה — לא נחשפו בדיווח, והרקע הענפי המובא כאן נשען על נתונים פומביים של משרד הביטחון ועל מגמות מוכרות בתעשייה.
התמונה הגדולה ברורה: שדה הקרב של 2024-2025 מוכרע יותר ויותר באוויר הנמוך, בגובה הרחפן. מדינות וצבאות ברחבי העולם מחפשים פתרונות שיאפשרו ללוחם הבודד להפעיל כלים אוטונומיים בלי לאבד את כושר הלחימה הבסיסי שלו — ומי שיפצח את המשוואה הזו יושב על שוק עולמי שצומח בקצב דו-ספרתי. העובדה שהמערכת של עמר כבר פועלת בצה"ל, הלקוח הנחשב לתו התקן המבצעי המבוקש ביותר בעולם הדיפנס-טק, מעניקה לפירוס נקודת פתיחה שחברות ביטחוניות צעירות רבות יכולות רק לחלום עליה. השאלה הבאה — האם החברה תתרגם את ההוכחה המבצעית מעזה לחוזים בינלאומיים — תלויה במה שקורה הרחק משדה הקרב: בחדרי הגיוסים והרגולציה של יצוא ביטחוני.
