מחקר מרתק מצביע על פערים חדים בין חרדים במרכז לחרדים בפריפריה, בדפוסי ילודה, תחבורה, הוצאות והשכלת נשים • הנתונים המלאים
מעבר מואץ של משפחות חרדיות מערי המרכז ליישובי הפריפריה משנה לא רק את מפת הדיור בישראל, אלא גם דפוסי חיים עמוקים במגזר החרדי. מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי חברתי מציג שורה של פערים מובהקים בין חרדים החיים בפריפריה לבין חרדים במרכז, בתחומים של גודל המשפחה, החזקת רכב, הוצאות חודשיות, השכלה של נשים ואף החזקת טלוויזיה.
המחקר נכתב על ידי ד”ר פאבל ז’לנוב, חוקר במוסד שורש, ומבוסס על נתוני סקרי הוצאות משקי בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפי הנתונים, שיעור משקי הבית החרדיים המתגוררים בפריפריה כמעט הוכפל בתוך ארבע שנים בלבד, מ־5.4 אחוזים בשנת 2015 ל־9.4 אחוזים בשנת 2019, נתון המצביע על מגמה ברורה של מעבר מיישובי המרכז ליישובים מרוחקים יותר, בעיקר בשל מחירי הדיור הגבוהים.
אחד הממצאים המרכזיים במחקר נוגע לגודל המשפחה. בפריפריה מספר הילדים הממוצע במשק בית חרדי עומד על 3.9 ילדים, לעומת 4.8 ילדים במרכז, פער של כמעט ילד אחד למשפחה. הפער נותר מובהק גם לאחר התאמה לגיל ההורים ולשלב במחזור החיים המשפחתי, ומצביע על שינוי בדפוסי ילודה בקרב חרדים שבחרו לעבור לפריפריה.
לצד הירידה במספר הילדים, נרשמים הבדלים חדים גם בהרגלי הצריכה והניידות. ההוצאה החודשית הממוצעת לנפש על תחבורה ותקשורת בקרב חרדים צעירים בני 18 עד 29 בפריפריה עומדת על 1,483 שקלים, לעומת 1,107 שקלים בלבד במרכז. בקרב בני 40 ומעלה הפער אף גדל, עם הוצאה ממוצעת של 2,134 שקלים בפריפריה לעומת 1,589 שקלים במרכז. הנתונים משקפים תלות גבוהה יותר ברכב פרטי ובשירותי תקשורת ביישובים מרוחקים, שבהם הנגישות לתחבורה ציבורית ולמוקדי תעסוקה מוגבלת יותר.
ההכנסה החודשית לנפש בפרפריה: כמה החרדים מרוויחים?
הכנסות משקי הבית החרדיים בפריפריה נמוכות בממוצע מהכנסות החרדים במרכז. ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בפריפריה נעה סביב 3,500 עד 3,700 שקלים, לעומת 4,300 עד 4,500 שקלים במרכז. עם זאת, הוצאות הדיור בפריפריה נמוכות בכ־30 עד 40 אחוזים בהשוואה למרכז, מה שמאפשר לחלק מהמשפחות להגיע גם לרמות חיסכון חודשיות גבוהות יותר. בקרב בני 30 עד 39 עומד החיסכון החודשי הממוצע בפריפריה על 1,490 שקלים, לעומת 1,209 שקלים במרכז. גם בקרב בני 40 ומעלה נרשם פער לטובת הפריפריה.
תחום נוסף שבו נרשמים הבדלים ברורים הוא השכלת נשים חרדיות. לפי נתוני המחקר, כ־41 אחוזים מהנשים החרדיות בגילי 18 עד 39 בפריפריה מחזיקות בתעודת בגרות או בתואר אקדמי, לעומת כ־34 אחוזים בלבד במרכז. החוקרים מציינים כי מדובר בתמונה הפוכה מזו הקיימת בקרב נשים לא חרדיות, שבהן שיעור ההשכלה הגבוהה גבוה יותר במרכז מאשר בפריפריה. המשמעות היא כי משפחות חרדיות שעוברות לפריפריה מאופיינות בשיעור גבוה יותר של נשים בעלות השכלה, נתון שמשפיע על אפשרויות תעסוקה, רמת הכנסה ודפוסי צריכה.
חרדים ונוהגים: כמה מחזיקים ברכבים?
אחד הקשרים המובהקים שנמצאו במחקר הוא בין החזקת רכב לבין מספר הילדים. במשקי בית חרדיים בגילי 18 עד 24 המחזיקים רכב יש בממוצע כ־0.6 ילדים פחות מאשר במשקי בית דומים ללא רכב. בקרב בני 35 עד 39 הפער גדל ומגיע לכ־1.2 ילדים פחות במשפחות המחזיקות רכב. מאחר ששיעור החזקת הרכב בפריפריה גבוה משמעותית מאשר במרכז, הקשר הזה תורם להסבר ההבדלים בגודל המשפחה בין האזורים.
גם במדדי אורח חיים נוספים ניכרים פערים. בקרב משקי בית חרדיים בגילי 30 עד 39, שיעור הבעלות על טלוויזיה בפריפריה עומד על 6.9 אחוזים, לעומת 1.5 אחוזים בלבד במרכז. מדובר בפער משמעותי המעיד על הבדלים בדפוסי צריכת מדיה, על אף שמדובר עדיין בשיעורים נמוכים ביחס לאוכלוסייה הכללית.
פרופסור דן בן דוד, נשיא מוסד שורש, מציין כי ממצאי המחקר ממחישים שהחלטות דיור אינן רק פתרון טכני למצוקת מחירים. לדבריו, תנאי החיים בפריפריה, הכוללים מרחקים גדולים יותר, תלות בתחבורה פרטית והוצאות שונות, משפיעים בפועל על מבנה המשפחה ועל דפוסי הילודה גם בחברה החרדית. לדבריו, מדיניות דיור ותחבורה חייבת להביא בחשבון גם את ההשפעות החברתיות והדמוגרפיות הנלוות למעבר אוכלוסיות לפריפריה.
במוסד שורש מדגישים כי מגמת המעבר של חרדים לפריפריה צפויה להימשך גם בשנים הקרובות, כל עוד פערי מחירי הדיור בין המרכז ליישובי הפריפריה יישארו גבוהים. בהתאם לכך, ההבדלים בדפוסי החיים, כפי שהם משתקפים בנתוני המחקר, צפויים להשפיע לא רק על הכלכלה המקומית אלא גם על המבנה החברתי של קהילות חרדיות מחוץ למרכזי הריכוז המסורתיים.
הנתונים מצביעים על כך שמעבר חרדים לפריפריה מלווה בשינויים מדידים בהרכב המשפחה, בהרגלי הצריכה ובמאפייני ההשכלה, תהליכים שיש להם השלכות ארוכות טווח על החברה החרדית ועל יחסי הגומלין בינה לבין שוק העבודה, מערכת החינוך והתכנון האזורי בישראל.
