המיליארדר לב לבייב פותח הכל; מעריץ את משה רבינו, גייטס ובאפט ובז לאלו שרודפים אחרי תענוגות

המיליארדר לב לבייב בראיון אישי: ״כשהתחלתי את הכול, חייתי בג’ונגלים, מחפש יהלומים וזהב, עם סכנת מוות ממשית״. הוא מדבר על סיכונים בעסקים, על החיבור לאמונה ועל מי שמעניק לו השראה; משה רבינו, ביל גייטס ווורן באפט • מרתק

״יש הרבה אכזבות. ברור״, כך פותח לב לבייב, כשבתו רותי לבייב, שואלת אותו בפודקאסט האישי שלה, על אכזבות בחיים העסקיים, ומציינת את אחת ההחמצות הבולטות בקריירה העסקית שלו, עסקת תנובה. ״אם את שואלת כבר על תנובה, היה מכרז, וזכינו במכרז. הצענו, אם אני לא טועה, חמישים מיליון דולר יותר מהקבוצה השנייה. מסיבות לא ברורות, ממש לא ברורות, המנכ״ל של תנובה החליט שהוא ימכור את זה לקבוצה השנייה. ממש מסיבות לא ברורות, חשודות אפשר להגיד״.

לבייב יכול היה ללכת לבית משפט, אך בחר אחרת: ״יכולנו לתבוע ולהוציא המון כסף. כולם באו ואמרו לי: נתבע? לא נתבע? כן נתבע? אני מאמין שאם מגיע לי, וזה מיועד לי, זה יגיע אליי״. והוא מוסיף: ״אני עסוק בדברים אחרים. אני לא בוכה על מה שהיה, אני מסתכל קדימה. מה אני יכול עוד לעשות? ולהתמקד במה שאני יודע לעשות טוב. ושם אני מבזבז את הזמן שלי״.

בעבור לבייב, עסקים הם לא שדה קר של תמרון וכוח, אלא זירה שדורשת עבודת המידות, אמונה ובעיקר ברכה: ״הברכה נובעת רק, בעיקר, כמו שכתוב בתורה; תעשר בשביל שתתעשר. תיתן תרומות והכול יהיה בסדר. מי שמאמין בזה ומי שעובר את הניסיונות האלה, הוא רואה את הברכה״.

לב לבייב מפתיע: אני לא גדול הדור, יש לי עובדים חכמים ממני

הוא מתייחס בראיון לכישוריו ומבהיר: ״אתם חושבים שאני ׳גאון הדור׳, ממש לא. יש אנשים הרבה יותר חכמים ממני. יש הרבה אנשים הרבה יותר חכמים ממני שעובדים אצלי בחברות ואני אפילו לא מכיר אותם. הם בקושי מקבלים משכורת. למה? איך זה יכול להיות? זה הכול ברכה מן השמיים״.

״לכל דבר יש סיבה. אם אני ראוי, אם אני כלי לקבל את הברכה, הקדוש ברוך הוא נותן את הברכה. אם אני לא ראוי, אני לא אקבל. אני יכול לעשות מאמצים מפה ועד להודעה חדשה, זה לא יעזור. אבל הכול עניין של אמונה, הכול מבוסס אצלי על אמונה וצדקה, לעזור לאחר״.

לבייב מבקש להסביר למה צדקה היא לא רק נדיבות אלא עיקרון רוחני מחייב: ״למה צדקה כל כך חשובה? כי הצדקה, אם כתוב ‘צדקה תציל ממוות’ בתורה, לא יכלו למצוא משהו אחר? אומרים, תעשר בשביל שתתעשר, זה יותר מפתה לשמוע. אני אתן שקל, ארוויח עשרה שקלים. מי לא ירוץ? כולם ירוצו. אבל כשאומרים שצדקה תציל ממוות, שמוות זה הדבר הכי נורא לבן אדם, ברגע שבן אדם מת, גמרנו, הוא לא יכול לפעול כלום, לא לחיוב ולא לשלילה״.

מדוע לעשירים קשה להיפרד מהכסף? התשובה של לב לבייב

הוא מסביר מדוע דווקא לעשירים גדולים קשה לתת כסף לשני: ״כשאתה עובד קשה, אתה מסכן את עצמך. טסים יום ולילה, לוקחים ריזיקות גדולות. ואז כשאתה נותן, מהכסף שאתה מרוויח, אתה נותן לאחרים. כלומר, אתה את החיים שלך שהשקעת – סיכנת את הבריאות ואת החיים – ואת הכסף אתה תורם הלאה. אז כמו שאתה סיכנת את החיים שלך ונתת צדקות, בגלל זה זה יציל מהמוות״.

“זה הדבר הכי קשה לבן אדם, להיפרד מהכסף. יש הרבה אנשים שייתנו עצות, יעזרו, ירוצו, יזיעו. אבל עד לתת כסף, שם כבר קשה להם. ואני לא מכיר יותר מדי אנשים שכן נפרדים מהכסף והם שמחים. לצערי אין הרבה. כי צריכים בשביל זה אמונה עמוקה, אמיתית. לא מס שפתיים, אלא באמת להראות את זה במעשים״.

״הייתי חי בג׳ונגלים. זה שיצאתי חי, זה נס גדול״

כשבתו שואלת אם יש משהו שהיה משנה בדיעבד, לבייב לא ממהר להתחרט, אבל גם לא מהסס להודות: ״אני לא חושב שהייתי עושה משהו אחרת. אולי היום הייתי מסכן את עצמי פחות. כשהתחלתי את הכול, אחרי צבא, הייתי נוסע לחודשים, חי בג’ונגלים, מחפש יהלומים, מחפש לפתח זהב. זה שיצאתי שם חי, זה ניסים גדולים״.

הוא מוסיף: ״כמובן, היום עם מה שאני מבין, היו אלה ניסיונות להצליח, אבל הן לא היו שוות את הסיכון לחיים. היה סיכון גבוה ביותר, שפשוט מישהו הורג אותך, לוקח את כל הרכוש והולך בג’ונגל״.

לב לבייב מתייחס לרוב העולם שלא מתאים לעסקים: ״לא כל אחד מתאים. ישנם מנהלים שאתה מנסה ללמד אותם, אתה מבזבז שנים, אתה טוחן מים, לא יוצא מזה כלום. ויש אנשים מוכשרים, אתה מתחיל ללמד אותו, הוא רץ, לפני שסיימת, הוא כבר עשה, הצליח, הוכיח שהוא באמת מוכשר״.

״הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה. שתשעים ומשהו אחוז מהאנשים, לא יכולים לשאת עול, דאגות, אחריות כלכלית. הם אומרים: תן לי להרוויח עשרת אלפים שקל, זה מספיק לי. לא רוצה מעבר לזה. אם תשימי עליהם את מה שיש לאיש עסקים, אפילו שני אחוז מזה, הוא ימות באותו יום. הוא באמת לא מסוגל. ויש הרבה כאלה״.

הוא מודה: ״תמיד הייתי לא מבין למה אנשים לא קולטים, למה הם לא עושים. אבל לקח לי זמן להבין. היום, ברור לי. יש הרבה יותר מוצלחים ממני, אין לי ספק. יש הרבה יותר חכמים ממני. כל מה שקורה אצלי, זה סייעתא דשמיא. אני מאמין בזה״.

“אני לא מתלהב ממי שעשה כסף”: השראה? ממשה רבינו, ביל גייטס ווורן באפט

בתשובה לשאלה על מקורות השראה, משיב לב לבייב: ״משה רבנו, כמה התעללו בו עם ישראל. הוא לא קיבל שכר, לא משכורת, לא כלום. וכשהקדוש ברוך הוא אומר: אני כועס, הוא אומר: תיגע קודם בי, תשמור עליהם. זו הדוגמה לאיך צריכים לאהוב כל יהודי באשר הוא יהודי״.

לבייב מדבר בלהט על שנאת החינם: ״למה נחרב בית ראשון, בית שני, הכול, הכול בסופו של דבר, שנאת חינם. ולמה עד עכשיו לא נבנה הבית השלישי? בגלל אותה שנאה. הצרות שלנו באות משם. וראינו את זה אחרי העשירי באוקטובר, איך פתאום כולם התחבקו, התקדמנו, חיסלנו. נכון, שוכחים מהר, אבל זה חוזר״.

הוא חוזר לנושא ההשראה ומצביע על שניים, מעשירי העולם שמשמשים עבורו השראה בחיים: ״ביל גייטס, וורן באפט, אנשים ששווים מאות מיליארדים. וכולם בסוף תורמים את הכול. משאירים לילדים קצת, ואת השאר נותנים. למה? כי הם מבינים שצריך לעשות חסד״.

“אתם מבינים״, מסביר לב לבייב׳ ״אדם ששווה 200 מיליארד דולר, גם אם הוא לא יעבוד, הוא יקבל עשרה מיליארד דולר בשנה רק ריבית. זה כמעט חמישה עשר אחוז מתקציב מדינת ישראל. והם תורמים. הם מחכימים עם הזמן, לא מטומטמים. בניגוד למי שכל הראש שלו זה ליהנות, לאכול, לרקוד, הוא מידרדר. מי שרוחני, עם השקפה רחבה, מתעלה״.

אבל את ההשראה האמיתית הוא שואב מסבא שלו, זבולון: ״לקחו אותו לסיביר. גזרו מוות, ואחר כך עשרים וחמש שנה. היה להם אפס כסף בבית, אפס חיסכון. ובמקום לבכות, רקדו. רקדו על קידוש השם. כי כל מה שעשו זה שלימדו ילדים תורה. חזרו חיים. סטלין נקבר, והם יצאו.”

הוא מספר בגאווה: ״סבא שלי מת בשיבה טובה בארץ. לפני כמה שנים עשינו אזכרה, הבאנו את כל הצאצאים. למעלה מאלף. והוא לא רדף אחרי תענוגות, רק רוחניות. תראו מה הוא השאיר אחריו, אלפים״.

לב לבייב עוצר, מתבונן, ואז אומר: ״אני לא מתלהב מאנשי עסקים שעשו כסף, או הפסידו כסף, או עשו עוד יותר כסף. אם יש מטרה, בסדר. אבל אנחנו לא במירוץ מכוניות. לא בתחרות. עברנו את הגיל הזה״.

״איך בארץ ישראל, הילדים לא יודעים מה שקשור ליהדות?״

לאורך כל הפודקאסט חוזר לב לבייב שוב ושוב לנושא החינוך והזהות היהודית. בנקודה מסוימת, הוא מתפרץ כמעט מזעם מאופק: ״כשמגיעים מהארץ שרים או מנכ״לים של משרדי ממשלה, ומבקרים בבתי ספר שלנו בכל מיני מקומות בעולם, הם יוצאים עם פה פעור. אומרים: איך? בארץ ישראל, בבתי ספר, הילדים לא יודעים מה שקשור ליהדות. חמישה אחוז ממה שהילדים שלנו יודעים שם – זה כל מה שהם יודעים״.

הוא מדגיש את ההבדל בין היחס לדת מחוץ לישראל ובתוכה: ״בחוץ לארץ מכבדים את הבן אדם הדתי. אין שנאה לדתי כמו שפיתחו פה בישראל. זה מחוסר ידע. גדלו תחת סביבה שמפחדים שהם יתקרבו ליהדות, למסורת של אבותינו. הם מאוד מרחיקים, מפחדים. הדתה? השמדתה? ממציאים כל מיני דברים״.

לדבריו, ״אכן, אני מפחד מזה כשיביאו נצרות לבית ספר, למשל. יביאו בודה, אני אפחד מזה. אבל יהדות? זה כאילו את רואה נחש. ספר יהדות נכנס לכיתה, כאילו נחש נכנס״.

לבייב קורא למהפכה חינוכית עמוקה: ״אני חושב שהמקום של האנשים האלה לא לנהל בתי ספר או להיות מורים. הם צריכים לעבור מבחנים בעצמם, שהם מכירים את השורשים של עם ישראל. אחרת – הם לא ראויים״.

״הילדים שלי כולם בעלי צדקה״

כשנשאל איך זה לעבוד עם הילדים בעסק המשפחתי, לבייב מחייך: ״זה תענוג גדול. אני מאוד נהנה לעבוד עם כל אחד מהילדים, כל אחד בתחום שלו. קודם כל, אני שקט ורגוע שזה נמצא בידיים נאמנות״.

על השאלה כיצד גידל ילדים עצמאיים ומעורבים, למרות הכסף הרב, הוא מצביע דווקא על אשתו: “זה לא הזכויות שלי, זה אשתי, שתהיה בריאה. אולגה. הכול עבודה של אשתי במאה אחוז. אני יותר מפנק. אני לא אבא מקפיד״.

״אני יכול להגשים כל חלום״

בסיום הפודקאסט, רותי שואלת את אביה מה החלום שלו. לבייב משיב: ״אני יכול להרשות לעצמי להגשים כל חלום שמתחשק לי מבחינה עסקית או כלכלית. אבל החלום האמיתי, זה שנדע לעשות שלום בינינו. שיהיה טוב לכל יהודי. שכל יהודי ויהודי, ייקח על עצמו לעשות דברים טובים, מצוות״.

״אם נצליח לעשות את אהבת החינם הזאת, ולהבין שכשאתה עוזר לאחר, אתה לא פראייר. אתה עושה מצווה. כמו שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו מצווה, שכל שנייה שאנחנו נושמים ולא נחנקים. כל רגע זה נס. כל רגע ורגע שבן אדם חי״.

“אתמול הייתי ילד״, הוא אומר לסיום, ״בעוד שנה אני בן שבעים. ככה זה. צ’יק צ’אק. אני כבר בן שבעים. כבר סבא רבא. אי אפשר לעצור את הזמן. צריך להספיק לעשות כמה שיותר דברים טובים. זה מה שניקח איתנו לעולם האמת״.