דוח הביטוח הלאומי לשנת 2024 מציב תמונת מצב חדה וברורה: הערים החרדיות נמצאות בצמרת דירוג הערים העניות בישראל. במודיעין עילית כמעט מחצית מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני, בבני ברק אחת מכל שלוש, ובירושלים ובית שמש הנתונים דומים. יותר מרבע מילדי ישראל עניים, ובקרב ילדים חרדים הנתונים מתקרבים ל־50%.
הביטוח הלאומי פרסם היום (שישי) את דוח העוני והאי שוויון לשנת 2024, וממנו עולה תמונת מצב כלכלית קשה, ובעיקר ריכוז חריג של עוני בערים החרדיות. על פי הדוח, בישראל חיים כ־2 מיליון אזרחים מתחת לקו העוני, בהם כ־880 אלף ילדים. מדובר ביותר מרבע מכלל הילדים במדינה. ישראל מדורגת במקום השני מבין מדינות ה־OECD בשיעור עוני ילדים, עם תוחלת עוני של 28%.
כאשר בוחנים את הנתונים ברמה העירונית, מתגלה תמונה חדה עוד יותר. העיר הענייה ביותר בישראל בשנת 2024 היא מודיעין עילית, שבה שיעור העוני בקרב משפחות עומד על 48.2%. כלומר, כמעט מחצית ממשקי הבית בעיר מוגדרים כעניים. מדובר בעיר חרדית מובהקת, עם שיעור ילודה גבוה, משפחות מרובות ילדים ותלות גבוהה יחסית בקצבאות ותשלומי העברה.
במקום השני בדירוג הערים העניות נמצאת ירושלים, עם שיעור עוני של 38.6% בקרב משפחות. ירושלים היא עיר מעורבת, אך בעלת ריכוז גבוה מאוד של אוכלוסייה חרדית וערבית, שתי קבוצות שבהן שיעורי העוני גבוהים במיוחד לפי הדוח. אחריה מדורגת בית שמש עם שיעור עוני של 36.3%, עיר שבה חלק משמעותי מהאוכלוסייה משתייך למגזר החרדי.
בני ברק, אחת הערים החרדיות הגדולות בישראל, מדורגת אף היא בצמרת, עם שיעור עוני של 31.1% בקרב משפחות. המשמעות היא שאחת מכל שלוש משפחות בעיר חיה מתחת לקו העוני. בהמשך הרשימה מופיעות ערים נוספות, בהן לוד עם 21.8%, נתניה עם 20.7% ואשדוד עם 20%. גם ערים אלו כוללות ריכוזים משמעותיים של אוכלוסיות מוחלשות.
מנגד, הקצה השני של הטבלה ממחיש את עומק הפערים. רמת השרון היא העיר עם שיעור העוני הנמוך ביותר בישראל, 5.9% בלבד. אחריה כפר סבא עם 6.1%, גבעתיים עם 6.2% ורעננה עם 6.8%. תל אביב יפו נמצאת אף היא בתחתית הדירוג עם 7.7%. הפער בין מודיעין עילית לרמת השרון עומד על יותר מ־40 נקודות אחוז.
הדוח מגדיר עוני על פי מחצית מההכנסה החציונית לנפש. בשנת 2024 קו העוני לאדם יחיד עמד על 4,434 שקלים בחודש. זוג עם שני ילדים נחשב עני אם הכנסתו נמוכה מ־11,352 שקלים, ומשפחה בת שש נפשות אם הכנסתה נמוכה מ־15,077 שקלים. משמעות ההגדרה היא שגם משפחות עובדות, כולל משפחות עם מפרנס אחד או שניים, עשויות להימצא מתחת לקו העוני, בעיקר בערים שבהן שיעור הילדים גבוה.
אחד הנתונים הבולטים בדוח נוגע לילדים. בשנת 2024 כ־28% מילדי ישראל חיו בעוני. בקרב ילדים מהאוכלוסייה החרדית והערבית שיעור העוני מתקרב ל־50%. כלומר, כמעט כל ילד שני במגזרים אלו גדל במשפחה שחיה מתחת לקו העוני. הדוח מציין כי עוני בילדות משפיע ישירות על הישגים לימודיים, מצב בריאותי, תזונה ויכולת השתלבות עתידית בשוק העבודה.
לצד מדדי העוני, הדוח בוחן גם ביטחון תזונתי. 28.1% מהישראלים חיים באי ביטחון תזונתי מסיבות כלכליות, ובהם כמיליון ילדים. כ־26% מהאוכלוסייה אינם מצליחים לממן מזון בריא. בקרב משפחות חרדיות הנתונים גבוהים מהממוצע, בשל היקף המשפחות וגובה ההוצאות החודשיות.
עוד עולה מהדוח כי בשנת 2024 כ־27.8% ממשקי הבית בישראל לא הצליחו לסגור את החודש. בקרב האוכלוסייה החרדית מדובר בכ־29% ממשקי הבית, ובקרב האוכלוסייה הערבית בכמחצית. כ־9% מהישראלים ויתרו על טיפול רפואי בשל קשיים כלכליים, ו־4.7% ויתרו על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים.
הביטוח הלאומי מציין כי ללא קצבאות ותשלומי העברה, תחולת העוני בישראל הייתה גבוהה בהרבה. בשנת 2024 צמצמו הקצבאות והמיסוי הישיר את שיעור העוני בקרב משפחות ב־42%. עם זאת, האומדן הראשוני לשנת 2025 מצביע על היחלשות מסוימת ביכולת המדינה לצמצם עוני, בעיקר בקרב ילדים. תחולת העוני נטו צפויה לעלות ל־21%, ותחולת העוני בקרב ילדים ל־28.8%.
מעבר לשיעור העוני עצמו, הדוח מצביע על עלייה בעומק העוני ובחומרתו. עומק העוני, כלומר המרחק של הכנסת העניים מקו העוני, צפוי לעלות מ־39.7% ל־42.5%. חומרת העוני, מדד המעניק משקל גבוה יותר לעניים ביותר, צפויה לעלות מ־23.8% ל־26.9%.
בסיכום הדוח עולה תמונה ברורה: העוני בישראל מרוכז במידה רבה בערים החרדיות ובאזורים עם ריכוז גבוה של אוכלוסיות מוחלשות. מודיעין עילית, בני ברק, בית שמש וירושלים ניצבות בראש רשימת הערים העניות בישראל, בעוד ערי המרכז החזקות מציגות שיעורי עוני נמוכים בהרבה. הנתונים לשנת 2025 מרמזים כי ללא שינוי משמעותי במגמות הכלכליות וביוקר המחיה, הפערים הללו צפויים להישמר ואף להעמיק.
