רשות החשמל פרסמה את החלטתה הסופית בנוגע להגבלת מחירי החשמל שמקבלות היצרניות הפרטיות. ההחלטה, שנועדה להתמודד עם המחירים הגבוהים שגבו התחנות הפרטיות בשוק ללא תחרות מספקת, מתונה יותר מההצעה המקורית, וזאת בעקבות חששות שעלו מצד הבנקים והמגזר הפיננסי בנוגע להשלכותיה על מימון תחנות הכוח החדשות.
לפי הערכות הרשות, תחנות הכוח הפרטיות גבו סכום עודף של כ-440 מיליון שקל בשנת 2023. לאחר מיתון הפיקוח, הצפי הוא לחיסכון שנתי של כ-400 מיליון שקל. ההבדל בין שני הנתונים נובע מכניסת תחנות כוח חדשות לשוק, בהן תחנת אשכול שהופרטה ביוני 2024, וכן תחנות קסם ושורק שעתידות לקום בשנים הקרובות.
בניתוח שפרסמה רשות החשמל בספטמבר 2024, נקבע כי היצרניות הפרטיות ניצלו את היעדר התחרות בשוק וגבו סכומים משמעותיים מעבר למחיר החשמל התחרותי. כתוצאה מכך, הרשות הציעה בתחילה להגביל את התעריף המשלים – התשלום עבור רכיבים שאינם ייצור האנרגיה עצמו.
ההחלטה הסופית, לעומת זאת, העלתה את רף הפיקוח: מגבלת המחיר עבור הצעות לייצור שנמסרו מראש תעמוד על 40% מעל המחיר הממוצע בשוק, בעוד שבייצור נוסף בזמן אמת התוספת תעמוד על 60%. הפיקוח החדש יחול על ארבע תחנות הכוח שהופרטו במסגרת הרפורמה במשק החשמל ב-2018: אלון תבור, רמת חובב, חגית מזרח ואשכול.
במתווה הראשוני שפורסם בשימוע, נקבע כי מחיר הגז הטבעי, שהוא המרכיב המרכזי בעלויות ייצור החשמל, ישמש בסיס לחישוב התעריף המשלים, עם תוספת של 15% בהתאם לגיל תחנת הכוח. במקרה של ייצור נוסף בזמן אמת מעבר לכמות שתוכננה מראש, המחיר היה אמור לכלול תוספת של 40%.
פרסום השימוע הראשוני בספטמבר עורר סערה בשוק האנרגיה והוביל לאי-ודאות משמעותית. בנקים וגורמים בענף הביעו חשש כי הגבלת המחיר תערער את היכולת להקים תחנות כוח חדשות, על אף העלייה הצפויה בביקוש לחשמל.
בכנס שנערך באילת בנובמבר, התריע ליאור מנצר, מנהל סקטור מימון פרויקטים וסינדיקציה בבנק הפועלים, כי “חלק מיצרני החשמל הפרטיים ייכנסו לדיפולט”. חברת שיכון ובינוי אנרגיה, המחזיקה מחצית מתחנת הכוח חגית, אף דיווחה לבורסה כי הפיקוח החדש עשוי לפגוע ביכולת החברה לעמוד באמות המידה הפיננסיות שלה.
כתוצאה מכך, מניות חברות האנרגיה רשמו ירידות משמעותיות בימים שלאחר פרסום השימוע, וגורמים בענף דרשו מרשות החשמל לרכך את ההגבלות. בעקבות הלחץ, החליטה הרשות לשנות גישה ולבחור במנגנון פיקוח מתון יותר, המפחית את מידת ההתערבות בתעריף שמקבלות היצרניות ומתמקד בעיקר בתעריף המשלים.
התחנות הפרטיות פועלות לפי מודל SMP (מחיר מערכתי שולי), במסגרתו כל יצרנית מגישה הצעת מחיר לכמות החשמל שהיא מציעה לספק, ומערכת ניהול החשמל הארצית בוחרת מהיכן לרכוש חשמל בהתאם למחיר. המחיר לכלל היצרניות נקבע לפי ההצעה הנמוכה ביותר שלא התקבלה.
כתוצאה מהמודל, הפער בין ההצעה שהגישו היצרניות למחיר שקיבלו בפועל אמור לכסות עלויות תפעול ורווח. עם זאת, רשות החשמל טוענת כי בחלק מהמקרים, התעריף המשלים הפך לכלי שבעזרתו התחנות גבו סכומים עודפים מהצרכנים בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנים האחרונות.
ההחלטה של רשות החשמל נועדה להתמודד עם היעדר התחרות ולצמצם את יוקר המחיה, אך חוסר הוודאות שנוצר בעקבות השימוע עיכב את התקדמותן של תחנות כוח חדשות.
כך למשל, חברת דליה אנרגיה, המנוהלת על ידי עובד דבי, תכננה להשלים שתי תחנות כוח נוספות וחתמה בדצמבר על מזכר הבנות עם בנק לאומי ודיסקונט למימון הרחבת תחנת הכוח דליה ב-4.25 מיליארד שקל. בינואר חתמה דליה על הסכם דומה מול בנק הפועלים למימון יחידת ייצור נוספת בתחנת אשכול, בסכום של 5.3 מיליארד שקל. ההשלמה של ההסכמים עדיין תלויה בהחלטות רשות החשמל על הגבלת המחירים.
