בנק ישראל לא ממהר לרכך את המדיניות המוניטרית. ריבית בנק ישראל נותרה על 4.5 אחוז, מה שמשאיר את ריבית הפריים על 6 אחוז. ההחלטה נתפסת כאיפוק מחושב מול שוק מצפה להוזלה, ומדגישה את העדיפות ליציבות על פני רפלקסים פופוליסטיים • יועץ המשכנתאות פיני עזרא עושה לנו סדר
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל פרסמה השבוע את החלטתה להותיר את הריבית ללא שינוי. עבור מי שמחפש כותרת דרמטית, ייתכן כי מדובר באכזבה. אך מאחורי השקט, דווקא מסתתרת עמדה ברורה, שקולה ואחראית. הריבית אמנם לא ירדה, אך בכך משדר הבנק המרכזי מסר כפול: מצד אחד, אין כוונה להחמיר עוד את תנאי האשראי במשק; מצד שני, גם אין בשלות להקל.
כאשר ריבית בנק ישראל נשארת על 4.5 אחוז, ריבית הפריים – שהיא הבסיס לתמחור משכנתאות, הלוואות וקרדיט צרכני – מתייצבת על 6 אחוז. מדובר בריבית גבוהה יחסית לסטנדרטים של העשור האחרון, אך יש לה גם יתרון מובנה: היא מייצרת גמישות. במילים אחרות, אם וכאשר תתרחש הרעה במצב המאקרו־כלכלי, לבנק ישראל יהיה מרחב פעולה להוריד את הריבית ולתמוך בצמיחה.
עבור הציבור הרחב, ובעיקר עבור בעלי משכנתאות במסלולי פריים, מדובר בנקודת איזון לא פשוטה. אלו שהתרגלו לעלייה חודשית בהחזר, יוכלו לנשום לרווחה. לפחות הפעם לא נוסף עוד עומס. אך אין זו תחילתה של מגמה, אלא נקודת עצירה. למערכת הפיננסית ברור כי כל הפחתה מוקדמת מדי עלולה לקטוע את תהליך בלימת האינפלציה.
בתוך כך, מעניין לבחון את הקשר שבין מדדי המחירים לציפיות הציבור. מדד אפריל האחרון הצביע על עלייה של 1.1 אחוז – הרבה מעבר לתחזיות שעמדו על 0.6 עד 0.7 אחוז בלבד. במאי נרשמה ירידה מפתיעה של 0.3 אחוז. האם מדובר באיזון זמני, או בתחילתו של תהליך ממושך של התייצבות? נכון לעכשיו, אין מספיק נתונים כדי לקבוע.
בהיעדר תמונת אינפלציה חד־משמעית, כל החלטת ריבית הופכת למהלך מאוזן על חבל דק. בצד אחד של המשוואה עומדים הצרכנים, הלווים ובעלי העסקים שמייחלים להקלה. בצד השני – הסיכון להאצת עליות מחירים ולפגיעה ביציבות. בנק ישראל נדרש, כמו בלוליינות מדויקת, לבחור את העיתוי הנכון, ולהגיב רק כאשר הקרקע אכן מוצקה.
למרות הציפייה הציבורית להפחתת ריבית, בבנק ישראל נוקטים בגישה מתונה. לא מדובר בהתעלמות מהלחצים בשטח, אלא בקריאת מפת סיכונים רחבה יותר. המצב הגיאו־פוליטי, התנודתיות בשוק המט”ח והפערים בין התחזיות המקומיות לנתוני השטח, יוצרים תמהיל מורכב שמקשה על קבלת החלטות חד־משמעיות.
אחת מנקודות המפתח להמשך הדרך תהיה סיום הרבעון השני. נתוני חודש יוני, שטרם פורסמו, צפויים להשלים את התמונה הכלכלית לרבעון כולו, ולספק אינדיקציה טובה יותר לגבי כיוון האינפלציה והצמיחה. אם גם המדד הבא ימשיך לשקף ירידה מתונה, עשוי בנק ישראל לשקול את תחילת תהליך ההפחתה – אולי כבר בקיץ הנוכחי.
היבט נוסף, שאינו כלכלי נטו אך רלוונטי ביותר, הוא ההשפעה האפשרית של תהליך מדיני. האפשרות להסכם הפסקת אש יציב בעזה עשויה להפחית משמעותית את פרמיית הסיכון הגיאו־פוליטית של השקל. התחזקות השקל תסייע בצינון לחצי הייבוא, מה שיקל על האינפלציה – ובאופן טבעי יאפשר לבנק לשקול צעדים מוניטריים מרחיבים יותר.
במצב זה, הציבור נדרש לגלות אחריות צרכנית. מי שלקח משכנתא או הלוואה בתקופות של ריבית גבוהה במיוחד, כדאי לו לשקול מיחזור – לא באופן מיידי, אלא כהיערכות עתידית. שינוי המדיניות עוד עשוי להגיע, ואם וכאשר יתרחש, יהיה זה זמן טוב לבדוק מחדש את תנאי האשראי.
גם בכל הקשור להלוואות גישור קצרות טווח, יש מקום לבחינה זהירה של מסלולי הריבית. פריים, למרות התנודתיות, עשוי להיות הבחירה הנכונה דווקא בתקופה שבה תחזיות הכלכלנים מצביעות על ירידה עתידית. לעומת זאת, ריבית קבועה שאינה צמודה למדד עלולה להתברר כמכבידה – במיוחד אם תחייב פירעון מוקדם בתוך זמן קצר.
המסקנה שעולה מהחלטת הריבית הנוכחית ברורה: בנק ישראל איננו ממהר לשום כיוון. הוא שומר על קו עקבי, לא כמי שממתין למתת שמיים, אלא כמי שמבין את כובד המשקל של כל שינוי שהוא יוזם. הציבור, מצידו, צריך להתנהל באחריות – לא להיחפז, אך גם לא לשקוע באדישות.
במציאות שלנו בישראל, שבה הכלכלה והביטחון שלובים זה בזה, כל צעד קטן עשוי להפוך לתפנית. לכן, דווקא בשקט של ההחלטה שלא לשנות ריבית, אפשר לשמוע הד עמוק למורכבות המצב. תקווה להסכם מדיני איננה רק שאלה ביטחונית, אלא גם מפתח להורדת ריבית, להתאוששות צרכנית ולחידוש תנועה בשוק הנדל״ן. כמובן בעזרת השם.
