במהלך חמש השנים האחרונות מתרחבת בארה"ב תופעה כלכלית וחברתית חדשה, שבה ערים ועיירות מציעות מענקים ותמריצים לעובדים מרחוק • המודל שנולד בתקופת הקורונה מתפתח לכדי אסטרטגיה של ממש, עם מאות תוכניות פעילות
מה שהתחיל כמענה זמני בתקופת הקורונה הפך בתוך חמש שנים לאחת מהאסטרטגיות המעניינות ביותר של רשויות מקומיות בארה"ב: הצעת מענקי רילוקיישן לעובדים מרחוק. מאות ערים ועיירות מנסות למשוך אליהן אוכלוסייה צעירה ובעלת כוח כלכלי, באמצעות מענקים כספיים של 5,000 עד 10,000 דולר, לצד כרטיסים להופעות, מנוי לחדר כושר ואפילו סיורים אישיים עם ראש העיר.
על פי הפרסום ב'כלכלכיסט', המודל מבוסס על הנחת יסוד: עבודה מרחוק, שנראתה בתחילה כפתרון זמני, התבססה מאז 2023 כאופציה קבועה עבור כעשרה אחוזים מכוח העבודה האמריקאי. המשמעות היא שעובדים רבים אינם תלויים עוד במרכזי המטרופולין היקרים ויכולים לבחור לחיות בעיירות קטנות יותר אם רק יקבלו לכך סיבה מספקת.
חזר לאינידיאה לאחר שהוצע לו חמשת אלפים דולר
ברנדון ספיס, בן שלושים, שעזב את אינדיאנה לטובת טקסס, החליט לשוב בשנת 2023 לאחר שהוצע לו מענק של חמשת אלפים דולר מהעיר נובלסוויל, פרבר של אינדיאנפוליס. ההטבות כללו גם חברות בחלל עבודה משותף, כרטיסים להופעות וגישה למגרש גולף. שנה לאחר מכן, הוא וארוסתו כבר רכשו בית מהלך שהיה קשה בהרבה בשוק הדיור של אוסטין.
נובלסוויל מפעילה כיום את אחת התוכניות הגדולות בפלטפורמת MakeMyMove, שהוקמה בשנת 2020 וכיום כוללת יותר ממאה שבעים ושמונה תוכניות. מאז 2022 העיר העבירה אליה מאה ושניים עובדים מרחוק, שהוסיפו לעיר מאתיים חמישים ושלושה תושבים חדשים. שיעור השימור עומד על כשמונים ותשעה אחוזים, וההשפעה הכלכלית החזויה לחמש השנים הקרובות מוערכת בשלושים ושבעה נקודה שש מיליון דולר.
לדברי ראש העיר, כריס ג'נסן, מדובר בצורך קיומי: "באינדיאנה בפרט, וכנראה ברחבי ארצות הברית, או שאתה צומח כקהילה או שאתה גוסס".
העיירות הבינו שמענק חד פעמי אינו מספיק. לכן התוכניות כוללות כיום הטבות נוספות – מנויים לחדרי כושר, כרטיסי כניסה לפארקים, אירועי היכרות עם הקהילה, ולעיתים אפילו "קפה עם ראש העיר". המטרה היא לגרום לעוברים החדשים לא רק להגיע, אלא גם להשתקע לאורך זמן.
Tulsa Remote, אחת התוכניות הוותיקות שהוקמה בשנת 2018 באוקלהומה, מציעה מענק של עשרת אלפים דולר ומציגה שיעור שימור של שבעים אחוזים. מחקר שנערך במכון W E Upjohn מצא שכל דולר שהושקע בתוכנית החזיר יותר מארבעה דולרים בכלכלה המקומית, בעיקר דרך הכנסות ממסים ויצירת מקומות עבודה.
באזורים שנפגעו ממשברים כלכליים כמו מזרח קנטקי, שסבל משקיעת תעשיית הפחם, התוכניות מקבלות ממד נוסף. היוזמה EKY Remote הביאה מאז 2024 יותר מחמישים משקי בית חדשים, עם מאה חמישים ושמונה תושבים שהכניסו יחד שבעה נקודה ארבעה מיליון דולר. חלקם הגיעו מעשרים ושבע מדינות שונות, ומנהלת התוכנית, לטאשה פרנד, רואה בכך לא רק חיזוק כלכלי אלא גם תיקון חברתי. "כשאתה גדל במזרח קנטקי, אומרים לך שאם אתה רוצה להצליח אתה צריך לעזוב את האזור. זה קצת כואב לי", אמרה.
למרות הדולרים: התמריצים לא עובדים בכל מקום
בפרנקפורט שבקנטקי עברו רק חמישה עובדים מרחוק מאז 2023, ובמחוז רינו בקנזס מדובר בעובד אחד בלבד. עם זאת, גם שם מקווים שההשקעה תשתלם לאורך זמן. ראשי הערים מבינים כי רק שילוב בין תמריצים כספיים, חיבור לקהילה והשקעה בתשתיות ציבוריות יגרמו לעובדים להישאר.
המהלך מעורר עניין לא רק מצד הרשויות אלא גם מצד חוקרים. פרופסור פריתוויראג' צ'ודהורי מה LSE מסביר כי "לא מספיק להציע תמריץ על הנייר כדי שאנשים יבואו ויישארו. זה דורש ליווי ממושך". גם הכלכלן ניקולס בלום מסטנפורד מעריך שעבודה מרחוק תישאר יציבה בשנים הקרובות, אך עדיין מדובר רק בעשרה אחוזים מהכוח התעסוקתי מגבלה שמעכבת את התרחבות המודל בקנה מידה רחב.
בינתיים, עבור משפחות כמו זו של דיוויד וולינגטון, שעברו מוושינגטון הבירה לאינדיאנה, ההצעות האלו היוו הזדמנות חד פעמית. "אני לא חושב שאי פעם דמיינו שנחיה באינדיאנה", אמר. "אבל הבתים הזולים יותר, מערכת החינוך והקרבה למשפחה הפכו את זה להחלטה הנכונה".
מחיר הבתים שנרכשו על ידי התושבים החדשים: חצי מיליון דולרים
למעשה, אחת התוצאות הישירות של תוכניות הרילוקיישן היא שינוי בתנועת שוק הנדל"ן בעיירות הקולטות. בנובלסוויל שבאינדיאנה, המחיר הממוצע של בתים שנרכשו על ידי התושבים החדשים עמד על כמעט חצי מיליון דולר, גבוה מהממוצע ההיסטורי של העיר. בעירייה מציינים כי רוב המצטרפים משתכרים סביב 80 אלף דולר בשנה, נתון שמוסיף כוח קנייה משמעותי לאזור.
גם בטולסה, שם התוכנית פועלת משנת 2018, דווח על עלייה ברכישת נכסים להשקעה ועל ביקוש גובר לשכירות, בעיקר מצד משפחות שהגיעו במסגרת Tulsa Remote. במזרח קנטקי, לעומת זאת, ההשפעה מתבטאת בעיקר בהחייאת אזורים שבהם הבתים עמדו ריקים במשך שנים, כאשר משפחות חדשות נכנסו לנכסים קיימים במחירים נמוכים יחסית והחזירו אותם לשימוש פעיל.
