לאחר הפרסומים בכלי התקשורת הכלכליים על כך שכל הזוכים במכרז לבניית מאות דירות בערד משתייכים לחסידות גור, יוצא היזם החרדי יקי רייסנר להגנת החסידות ומציג גרסה אחרת להשתלשלות האירועים. לדבריו, לא מדובר במכרז “תפור” אלא בתוצאה של שיקולים כלכליים מובהקים, קרקע שערכה נמוך, והיעדר עניין מצד יזמים אחרים
בימים האחרונים התעורר דיון ציבורי וכלכלי נרחב סביב מכרז לבניית מאות יחידות דיור בעיר ערד, לאחר שפורסם כי כל חמשת הזוכים במכרז משתייכים לחסידות גור או מזוהים עמה. הפרסומים, שהופיעו בין היתר ב“כלכליסט” ובכלי תקשורת כלכליים נוספים, הציגו שורה של נתונים על זהות הזוכים, תרומותיהם לחסידות, והקשרים הקהילתיים בעיר.
המכרז, שפורסם על ידי משרד הבינוי והשיכון, נועד להקמת שכונת מגורים חדשה המיועדת לאוכלוסייה חרדית. על פי הנתונים שפורסמו, מדובר בבניית מאות דירות במספר מתחמים, כאשר כל הזוכים הם יזמים חרדים המשתייכים לחסידות גור, חלקם תורמים בולטים למוסדות החסידות לאורך שנים.
לצד הפרסומים הללו, יצא היזם החרדי יקי רייסנר להגנת חסידות גור והזוכים במכרז. בדברים שמסר, ואשר תומללו באמצעות שירות תמלול אוטומטי, טען רייסנר כי הביקורת שהושמעה אינה מתיישבת עם אופן פעולתם של מכרזי קרקע בישראל ועם המציאות הכלכלית של העיר ערד.
״אני קורא את הידיעות על זה שרק חסידי גור זכו בקרקע בערד״, אמר רייסנר. ״אנשים אומרים – המכרז היה סגור, תפור. תגידו, אתם מבינים בכלל איך עובדת שיטת המכרזים? כל בן אדם שהיה יכול להגיש את המכרז הזה בשקל יותר מהם היה מקבל את זה״.
לדבריו, נקודת המפתח היא ערך הקרקע. ״הקרקע שם שווה כמעט אפס. אין ערך לקרקע, כי הדירה בערד עולה בערך כמו עלות הבנייה שלה”, אמר. “בערד יש קהילת חסידות גור גדולה, ויש להם אינטרס לקנות את הקרקע גם במחיר עלות, גם במחיר שזה רק הבנייה. ולכן רק חסידי גור זכו בה״.
״רייסנר: ״גור זכתה באופן לגיטימי״
רייסנר הדגיש כי לא מדובר במקרה חריג: “למה בהר יונה היה מכרז לפני שבועיים ואף אחד לא ניגש? כי זה לא כלכלי. חסידות גור ניגשה לקרקע הזו כי הם רצו אותה לחסידים שלה, שזה דבר לגיטימי לגמרי״.
בהמשך השווה רייסנר למכרזים אחרים שבהם השתתף: ״בפרויקט בבית שמש לפני חודש היו שתי הצעות – רק אני ועוד חברה. הם זכו, לא אני. אם הם לא היו מגישים הייתי זוכה והייתי מציע יחיד. מה היו אומרים? שעשיתי קומבינה בבית שמש? לא. לפעמים יש עניין, יש הרבה מכרזים שיש להם רק הצעה אחת״.
לדבריו, ״יש לפעמים דברים לא צודקים, יש לפעמים דברים שצריך לבדוק. זה לא המקרה״.
הזוכה תרם מיליונים למוסדות חסידות גור
במקביל לדברים הללו, בעיתונות הכלכלית הוצגו נתונים מפורטים על זהות הזוכים במכרז ועל ההקשר שבו פורסם. לפי “כלכליסט״, אחד הזוכים הוא אברהם ברגר, בעלים של חברת יזמות, שתרם לאורך השנים סכומים מצטברים של למעלה ממיליון שקל לעמותת הגג של חסידות גור. זוכים נוספים הם יזמים בכירים בחסידות, חלקם משמשים בתפקידי הנהלה בעמותות הקשורות לחסידות, וחלקם תרמו מיליוני שקלים למוסדותיה.
עוד צוין כי בראש משרד הבינוי והשיכון עומד מנכ״ל המשתייך אף הוא לחסידות גור, נתון שהגביר את הרגישות הציבורית סביב המכרז. עם זאת, במשרד השיכון הדגישו כי המכרז נערך בהתאם לנהלים, היה פתוח לכל יזם, ולא כלל העדפה פורמלית לקבוצה כלשהי.
נקודה נוספת שעוררה תשומת לב נגעה לשינוי באופן פרסום המכרז. לפי הפרסומים, המכרז פורסם תחילה ככזה המתבצע במתכונת “מחיר מטרה”, אך כעבור זמן קצר שונה למכרז רגיל. שינוי זה עורר שאלות, שכן במכרז רגיל יש ליזמים שליטה רחבה יותר על שיווק הדירות וזהות הרוכשים.
במשרד הבינוי והשיכון הסבירו כי הפרסום הראשוני היה שגוי, וכי מראש תוכנן המכרז להתבצע במסלול שוק חופשי. לטענת המשרד, התיקון בוצע זמן קצר לאחר הפרסום ואינו משקף שינוי מדיניות או העדפה חדשה.
עוד דווח כי יזמים שאינם משתייכים לחסידות גור בחנו את תנאי המכרז אך בחרו שלא להתמודד. חלקם הסבירו כי השילוב של מיקום גיאוגרפי, מחירי מכירה צפויים ואופי קהל היעד יוצר רווחיות נמוכה וסיכון עסקי. אחרים ציינו כי כאשר קהילה מאורגנת וברורה נתפסת כקהל היעד המרכזי, קשה ליזם חיצוני לפעול בפרויקט ללא אתגרי שיווק משמעותיים.
על פי הנתונים שפורסמו, מחירי הדירות הצפויים בפרויקט בערד אינם גבוהים משמעותית מעל עלויות הבנייה. נתון זה חיזק את הטענה כי מדובר בפרויקט בעל רווחיות מוגבלת, שמתאים בעיקר לגורמים שמוכנים לפעול גם משיקולים קהילתיים ולא רק כלכליים טהורים.
בעיתון צוין גם כי תופעה של מכרזים עם מספר מצומצם של משתתפים אינה חריגה, בעיקר בפריפריה. גורמים בענף הנדל”ן ציינו כי מכרזים רבים של רשות מקרקעי ישראל או משרד השיכון נסגרים עם הצעה אחת בלבד, ולעיתים אף ללא הצעות כלל, בשל היעדר כדאיות כלכלית.
עם זאת, הביקורת הציבורית לא התמקדה רק בהיבט הכלכלי. לפי ״כלכליסט״, עצם העובדה שכלל הזוכים משתייכים לאותה חסידות, וחלקם מקושרים זה לזה בקשרים קהילתיים וארגוניים, יוצרת תחושת ריכוזיות, גם אם לא הוצג ממצא המעיד על פגם משפטי.
כך מתקבלות שתי תמונות מקבילות: מצד אחד, תמונה ציבורית המעוררת שאלות על ריכוז כוח, קשרים והשפעה במכרזים ציבוריים; מצד שני, תמונה כלכלית המציגה קרקע בעלת ערך נמוך, היעדר עניין מצד יזמים חיצוניים, ומכרז פתוח שבו מי שבחר להתמודד, זכה.
בשלב זה, הדיון סביב המכרז בערד נמשך, כאשר הנתונים והעמדות משני הצדדים מונחים על השולחן. הפרסומים, התגובות וההבהרות ממשיכים לעורר עניין רחב בשוק הנדל”ן, במערכת הציבורית וביחסים שבין קהילות מאורגנות, יזמים ומדיניות דיור.
