מליאת הכנסת אישרה ברוב דחוק את החלטת ועדת הכנסת לפצל את חוק ההסדרים, לאחר שעות של משא ומתן אינטנסיבי מול הסיעות החרדיות סביב חוק הגיוס • ש״ס ודגל התורה הצביעו בעד, אגודת ישראל ומעוז התנגדו • כעת יועבר החוק לדיונים בוועדות לקראת קריאה שנייה ושלישית
מליאת הכנסת אישרה הלילה (שני) את החלטת ועדת הכנסת לפצל את חוק התכנית הכלכלית וחוק ההתייעלות הכלכלית לשנת התקציב 2026, המוכר כחוק ההסדרים, ולהעביר את מרכיביו לדיון בוועדות הכנסת השונות. ההחלטה התקבלה ברוב של 60 חברי כנסת שתמכו בהצעה, מול 56 שהתנגדו לה.
מדובר בצעד פרוצדורלי משמעותי המאפשר לקדם את חוק ההסדרים במסלול מהיר יחסית, לצד חוק התקציב, לקראת הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. חוק ההסדרים מרכז בתוכו שורת רפורמות וצעדים כלכליים בתחומים רחבים, בהם מיסוי, רגולציה, תשתיות, בריאות ורווחה, והוא נחשב לאחד הכלים המרכזיים של הממשלה ליישום מדיניותה הכלכלית.
ההצבעה הלילית הגיעה לאחר מתיחות ממושכת בתוך הקואליציה, ובעיקר מול הסיעות החרדיות, שהתנו את תמיכתן בהתקדמות בחקיקת חוק הגיוס הנדון בוועדת החוץ והביטחון. בסופו של דבר, חברי הכנסת של ש״ס ושל דגל התורה הצביעו בעד פיצול החוק, מה שאפשר את השגת הרוב הדרוש.
לעומת זאת, חברי הכנסת של אגודת ישראל – יצחק גולדקנופף, מאיר פרוש ויעקב טסלר – הצביעו נגד עמדת הקואליציה, וכך גם ח״כ אבי מעוז. הפילוג בתוך הגוש החרדי בלט במהלך ההצבעה, והמחיש את המחלוקות הפנימיות סביב אופן ניהול המשא ומתן מול הדרג המשפטי והקואליציוני.
על פי גורמים המעורים בפרטים, ההחלטה של ש״ס ודגל התורה לתמוך בפיצול חוק ההסדרים התקבלה לאחר שעות ארוכות של דיונים מול היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, במסגרת המשא ומתן על נוסח חוק הגיוס. לפי דיווח ב״כאן חדשות״, הושגו הבנות חלקיות, שבמרכזן הסכמה של הנציגים החרדים לוותר על סעיף שהיה אמור לאפשר הפחתה של יעדי הגיוס הקבועים בחוק.
בנוסף, על פי אותו דיווח, הוסכם כי חוק הגיוס עשוי להיות מחוקק כהוראת שעה בלבד, ולא כהסדר קבוע. צעד זה נועד לאפשר גמישות משפטית ופוליטית, נוכח הקשיים שהציבה היועצת המשפטית לממשלה והפסיקות הקודמות של בג״ץ בנושא.
עם זאת, המחלוקות בין הצדדים רחוקות מלהסתיים. הסיעות החרדיות ממשיכות להתעקש על שני סעיפים מרכזיים, שאינם מקובלים בשלב זה על הייעוץ המשפטי: ביטול רטרואקטיבי של צווי גיוס שכבר הוצאו, ואי־החלה של סנקציות משמעותיות ומיידיות על מי שיוגדרו כמשתמטים. עמדת הייעוץ המשפטי היא כי סעיפים אלה מעוררים קשיים חוקתיים מהותיים.
לפי הדיווח, בתום פגישת המשא ומתן שהתקיימה אמש, הבינו חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני וינון אזולאי כי הייעוץ המשפטי מתעקש על הסרת הסעיף שיאפשר הפחתת יעדי הגיוס, והסכימו לכך, מתוך הבנה כי מדובר בתנאי הכרחי להמשך קידום החקיקה הכלכלית והתקציבית.
פיצול חוק ההסדרים צפוי לאפשר לכל ועדה בכנסת לדון בפרקים הרלוונטיים לה, לרבות ועדת הכספים, ועדת הכלכלה, ועדת העבודה והרווחה ווועדות נוספות. לאחר השלמת הדיונים וההצבעות בוועדות, יחזור החוק למליאה להצבעות הסופיות.
בממשלה רואים באישור הפיצול הישג פוליטי חשוב, לאחר שבועות של חוסר ודאות סביב יכולת הקואליציה להעביר את חבילת התקציב לשנת 2026. עם זאת, גורמים בקואליציה מבהירים כי המשא ומתן סביב חוק הגיוס צפוי להימשך גם בימים הקרובים, וכי המשך התמיכה החרדית בחוקי התקציב יישאר תלוי בהתקדמות במסלול זה.
מהו בכלל חוק ההסדרים?
חוק ההסדרים הוא חוק נלווה לחוק התקציב, שהממשלה מביאה לאישור הכנסת מדי שנה, ובו מרוכזים תיקוני חקיקה רבים בתחומים כלכליים וחברתיים שונים. מטרתו לאפשר לממשלה ליישם את מדיניותה הכלכלית ואת תוכניותיה התקציביות במסגרת אחת, תוך התאמת חוקים קיימים ליעדי התקציב. לאורך השנים נקרא החוק בשמות שונים, בהם “חוק המדיניות הכלכלית”, “חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל” ו“חוק ההתייעלות הכלכלית”.
ייחודו של חוק ההסדרים הוא בכך שהוא מקבץ שורה ארוכה של חוקים ותיקוני חקיקה בנושאים מגוונים, שאינם תמיד קשורים זה לזה. לאחר אישורו בקריאה הראשונה, הוא מפוצל לדיונים בוועדות הכנסת השונות, אך בסופו של התהליך חוזר ומונח על שולחן המליאה כיחידה אחת לקריאה שנייה ושלישית.
החוק נחקק לראשונה בשנת 1985, בתקופת כהונתם של ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי, כחוק חירום שנועד להשלים את התוכנית הכלכלית לייצוב המשק. מאז הפך חוק ההסדרים לחלק קבוע מתהליך אישור התקציב. אחד הנימוקים המרכזיים לשימוש בו הוא הטענה כי ללא שינויי החקיקה הכלולים בו, לא ניתן יהיה לעמוד במסגרת התקציב שאושרה.
לצד זאת, חוק ההסדרים מעורר לאורך השנים ביקורת חריפה בכנסת ומחוצה לה. מבקריו טוענים כי הוא כולל רפורמות מרחיקות לכת ולעיתים חקיקה שאינה חיונית לאישור התקציב עצמו, וכי הליך החקיקה המהיר אינו מאפשר דיון מעמיק, פיקוח פרלמנטרי מספק וגיבוש עמדה מושכלת ביחס לכל אחד מהנושאים הכלולים בו.
