אחרי גל תלונות וחשש במגזר החרדי, בדיקה בראשות גדולי הדיינים קובעת כי לא נמצאה הונאה במיזם כריית הזהב באתיופיה; עם זאת, מדובר בהשקעה עתירת סיכון שאינה מתאימה לכספי אברכים. משקיע חיצוני נכנס למיזם ומתחייב להזרים הון ולשאת בתשלומים השוטפים • כל הפרטים על הדרמה
בשנים האחרונות הפך המגזר החרדי לשחקן משמעותי יותר בזירת ההשקעות האלטרנטיביות. מעבר להשקעות נדל”ן קלאסיות, צצו יוזמות בתחומי אנרגיה, טכנולוגיה ומשאבי טבע, חלקן יוזמות פרטיות שנסמכות על אמון קהילתי. לצד סיפורי הצלחה נקודתיים, נרשמו גם מקרים שבהם קרסו מיזמים והותירו אחריהם משקיעים עם הפסדים כבדים. על הרקע הזה התפוצצה בשבועות האחרונים פרשת מיזם כריית הזהב באתיופיה.
המיזם, שגייס על פי גורמים המעורים בפרטים סכומים ניכרים ממשקיעים חרדים, בהם גם אברכים, עורר סערה כאשר החלו להישמע טענות על חשש לעוקץ. קבוצות ווטסאפ רחשו, מכתבים הופצו, ומשקיעים דרשו תשובות. בעקבות ריבוי התלונות, נכנסו גדולי הרבנים לעובי הקורה, ובראשם הדיין הגאון רבי מאיר הייזלר מבית הדין בבני ברק, שיזם בדיקה מקיפה של ההתנהלות.
הבדיקה כללה בחינה חשבונאית של תנועות הכספים, בדיקת מסמכים והתחייבויות, וכן הערכה מקצועית של היתכנות הפרויקט, בליווי איש מקצוע בעל ניסיון בתחום כריית הזהב. החברה, כך עולה מהמכתב, שיתפה פעולה באופן מלא ואפשרה גישה למסמכים.
המסקנה המרכזית חדה וברורה: לא נמצאה תרמית. “מן הבחינה החשבונאית עולה כי ניתן להתחקות אחר קרוב למאת אחוזי ההשקעות והשימוש שנעשה בהן”, נכתב במכתב הרבנים שפורסם אמש, עוד צוין כי בהתחשב בהיקף הכספים ובמורכבות הפעילות, מדובר ברמת ניהול ובקרה מרשימה, וכי לא נמצא בסיס לטענות בדבר תרמית או תרגיל עוקץ.
אלא שהמסמך אינו מעניק חותמת כשרות להשקעה עצמה. להפך. הדיין מדגיש כי השקעה במיזמי כריית זהב המצויים בשלבים ראשוניים מאופיינת ברמת סיכון קיצונית. מדובר בענף שבו אי ודאות רגולטורית, תפעולית וגיאולוגית היא חלק בלתי נפרד מן הדרך. רישיון כרייה יכול להתעכב, בדיקות גיאולוגיות עלולות להניב תוצאות שונות מהצפוי, ותזרים מזומנים נשען על אבני דרך שלא תמיד מתממשות בלוח הזמנים המתוכנן.
הרבנים קבעו: מיזם כריית הזהב לא מתאים לאברכים
כאן נכנסת אחת הסוגיות הרגישות ביותר בפרשה: זהות המשקיעים. במסמך מצוין במפורש כי אפיקי השקעה מסוג זה נועדו לאנשי עסקים בעלי הון, שיש להם יכולת להסתכן ואף להפסיד, ולא לאברכים בני תורה שבמקרה של הפסד ההשלכות עלולות להיות קשות. בפועל, כך נכתב, נלקחו כספים גם מאברכים שאינם בעלי הון, ואף כאלה שמשכנו את דירתם לצורך ההשקעה. מבחינה כלכלית קרה, מדובר במינוף מסוכן של נכס מגורים לטובת השקעה ספקולטיבית.
במכתב מצוין כי בעת ההשקעה חשפו המשקיעים את כספם להימור מסוכן. יחד עם זאת, נטען כי בחלוף השנים לא נצפתה החמרה בסיכון, אלא התקדמות במספר מישורים וצמצום חלק מאי הוודאות הראשונית. כלומר, הפרויקט אינו קופא על שמריו. עם זאת, חלוף הזמן יצר עומס חוב משמעותי על החברה כתוצאה מגיוסי הון קודמים, נתון שיש לו משקל מהותי בהערכת מצבה הנוכחי.
הרבנים דרשו: לא לגייס כסף נוסף מהציבור
אחת ההתפתחויות המרכזיות שנחשפות במסמך היא דרישת הרבנים שלא לגייס כספים נוספים מן הציבור. במקום זאת, הושג משקיע חיצוני בעל אופי עסקי, שמוכן להזרים את ההון הנדרש להמשך קידום הפרויקט ואף לשלם את תשלומי המשכנתאות החודשיים שהובטחו למשקיעים. מבחינת החברה, מדובר במהלך שנועד לייצב את התזרים ולהפחית את הלחץ הציבורי.
לצד זאת, מצוין כי לוחות הזמנים לקידום הפרויקט התבררו כארוכים משמעותית מן ההערכות הראשוניות. גם בתרחישים אופטימליים יש להביא בחשבון דחיות נוספות. המשמעות היא שהמשקיעים יידרשו לסבלנות, ואולי גם להסכמות מחודשות מול היזם, המבוססות על הערכה ריאלית של מצב הפרויקט כיום.
החברה מצידה פועלת למינוי מנהל מקצועי בעל ניסיון רלוונטי ולהקמת דירקטוריון בהשתתפות אנשי מקצוע, במטרה לחזק את הממשל התאגידי. בעולם העסקי, מעבר מניהול ריכוזי למבנה דירקטוריון מקצועי נתפס כמהלך שמאותת על ניסיון להכניס סטנדרטים תאגידיים ולשפר את אמון המשקיעים.
הרב רוזנברג והרב סילמן הביעו את עמדתם על מיזם כריית הזהב
לדברי הדיין הצטרפו הגר”ש רוזנברג והגר”י סילמן, שהדגישו את הצעדים שננקטו לשימור כספי המשקיעים ואת ההמשך הזמני של התשלומים השוטפים. בשולי דבריהם חזרו והזהירו כי השקעות מסוג זה, הכרוכות בסיכון גבוה, אינן מתאימות להשקעת כספי אברכים, ובפרט לא לשעבוד דירות מגורים.
גם רבה של מודיעין עילית, הגר”מ קסלר, ציין כי נעשו מאמצים לשמור על כספי המשקיעים והביע תקווה כי יזכו לראות פירות בעתיד.
