כלכליסט מוביל קמפיין מתוזמן נגד הנפקת ״אנשי העיר״ בשל בעלותו של יצחק מירילשוילי על ערוץ 14 וקורא לגופים מוסדיים להחרים השקעה חוקית בשם מוסר פוליטי מעוות. ניסיון מסוכן לסתום פיות דרך שוק ההון • דעה
עיתון ״כלכליסט״ מוביל קמפיין מתוזמן נגד הנפקת חברת ״אנשי העיר״ שבשליטת יצחק מירילשוילי – בעלי ערוץ 14 ורדיו קול חי. בטור דעה שפורסם הבוקר בכותרת ענק בעמוד הראשי, כתבה גלית חמי, עורכת ״כלכליסט״, כי השקעה בחברה משמעה ״תמיכה בערוץ שמשמש כצינור עיקרי להעברת מסרים מרעילים, שקריים, משסים ומסוכנים״, וכי ״בכל מדינה מתוקנת ערוץ כזה היה נדרש לספק הסברים לרגולטורים״.
הקמפיין הצבוע קורא לגופים מוסדיים להימנע מהשקעה ומנסה לצייר זאת כאחריות אזרחית, אך בפועל, צריך לומר את האמת, מדובר בניסיון בוטה לסתום פיות באופן הכי לא דמוקרטי.
ביום יום, החזיר פושט את טלפיו וצועק: ״כשר אני״. במקרה של עיתון ״כלכליסט״, לא רק שהוא פושט את טלפיו, מניף אותם בשלטי חוצות, ומדפיס אותם בגדול בשער העיתון – אלא שבמקום ״כשר אני״ הוא הגדיל לעשות והנה הוא צועק בפומבי ״טמא אני״.
הטור שהתפרסם הבוקר בעיתון ה״כלכלי״ – תחת הכותרת המדהימה ביומרתה, הוא תמרור אזהרה – לא בגלל מה שנכתב בו, אלא בגלל מי שמרשה לעצמו לכתוב כך.
ערוץ 14 הוא בעיני רבים – גם אם לא בעיני כותבי ״כלכליסט״ – סמל לחירות ביטוי חדשה, תזוזה מבורכת במרכז הכובד של דעת הקהל, ומעין תיקון היסטורי במדינה שבה במשך עשורים כל מי שלא החזיק באג׳נדה ״נכונה״ פשוט לא הוזמן לאולפן
עיתון כלכלי, שאמון כביכול על חופש הביטוי, עידוד יזמות, מרחב השקעה פתוח וחשיבה עצמאית, מפרסם במרכז עמודו הראשון קריאה מפורשת לגופים מוסדיים שלא להשתתף בהנפקת חברת נדל״ן לגיטימית, רק כי בעל השליטה בה מחזיק גם בערוץ תקשורת שלא נושא חן בעיני עורכיו. אין יותר הזוי מזה.
הניסיון להסביר זאת כ״אחריות ציבורית״ – שקול לניסיון להסביר שחרם כלכלי על עיתון הוא ״שמירה על תקשורת בריאה״. בפועל, מדובר בהשתקה אנטי דמוקרטית באמצעות תיווך מוסרי מזויף.
ואם נפרק את הטיעון, נגלה את ערוותו: ההשקעה איננה פסולה בגלל נתונים פיננסיים, לא בשל מבנה ההון, לא בשל שווי מופרז או התחייבויות סמויות – אלא רק משום שהבעלים של החברה הוא גם הבעלים של ערוץ 14. כן, אותו ערוץ שלראשונה נתן במה לחצי מדינה שנדחקה במשך עשרות שנים אל שולי המפה התקשורתית.
ערוץ 14 הוא בעיני רבים – גם אם לא בעיני כותבי ״כלכליסט״ – סמל לחירות ביטוי חדשה, תזוזה מבורכת במרכז הכובד של דעת הקהל, ומעין תיקון היסטורי במדינה שבה במשך עשורים כל מי שלא החזיק באג׳נדה ״נכונה״ פשוט לא הוזמן לאולפן.
המהפכה שיצר הערוץ הזה, בין אם מסכימים עם תכניו או לא – איננה כלכלית בלבד ואיננה פוליטית בלבד. היא דמוקרטית. היא נגעה בשורש של השאלה: למי יש זכות דיבור, ולמי לא.
ומסתבר, לפי עורכת ״כלכליסט״, שיש לא רק דיבור אסור – אלא גם השקעה אסורה. כלומר, יזם, משקיע או איש עסקים שמחזיק גם בכלי תקשורת עצמאי, שאינו מתיישר עם דף המסרים של מערכת העיתון – ראוי לחרם. לא לניתוח, לא לדיון. לחרם.
הרי אילו היה מדובר בערוץ תקשורת מהשמאל, ספק אם הייתה עולה כלל שאלה על השקעה של כספים ציבוריים בגוף עסקי מקושר. ואכן, הציבור זוכר היטב שלא נשמעה שום קריאה נגד השקעות בחברות שמקושרות לגורמים שמממנים תכנים בעיתון כמו ״הארץ״ או ערוץ 12, גם כשאלו קידמו עמדות קיצוניות לא פחות. ההבדל הוא לא במידת האחריות, אלא בצבעה האידיאולוגי. ולכן, הקמפיין הזה הוא צבוע וחסר בושה.
ולמרבה האירוניה, דווקא הגורמים שזועקים ״צנזורה״, ״סתימת פיות״, ו״שקיפות תקשורתית״ כשהם חשים שמישהו מאתגר את ההגמוניה שלהם, הם הראשונים להפעיל לחצים לא מוסווים על שוק ההון כדי למנוע כניסה של דעה אחרת. זו אינה תקשורת, זו מניפולציה עלובה.
מי שדורש מהמשקיעים ״לגלות אחריות״ מתכוון לומר: תשקיעו רק במי שחושב כמונו. ומי שמעז להשקיע באחר – יואשם כשותף לתעמולה מסוכנת, כביכול.
גופי השקעות, משקיעים מוסדיים וחוסכים אינם טיפשים. הם יודעים היטב להבחין בין מניפולציה לבין אחריות. בין איתנות פיננסית לבין מתקפה פוליטית במסווה מוסר.
ואם יש כאן סכנה, היא אינה טמונה בהנפקה של ״אנשי העיר״, הסכנה טמונה בניסיון לרתום את שוק ההון הישראלי למסע ציד אידיאולוגי נגד דעות לא פופולריות במערכת אחת, שאיבדה מזמן את הצפון הערכי שלה.
ההנפקה של ״אנשי העיר״ תיבחן על פי השווי, הביקושים, תחזית הצמיחה והאמון במודל העסקי. לא על פי עמדותיו של מירילשוילי, ולא על פי חלומותיהם של עורכים שמנסים לסגור מיקרופונים שאינם בשליטתם.
