פותח את הלב: ״לפעמים לא רואים את יהודה, רק את החרדי״ • מאיים: ״אם מישהו יתערב לי במינויים – אלך הביתה״ • חושף: ״הבן שלי שאל למה לא תולים דגל ביום העצמאות״ • מנכ”ל משרד השיכון, חסיד גור עם שני תארים אקדמיים, מתעקש לשבת בקוקפיט ולהיות הגשר בין חרדיות לממלכתיות
על השולחן במשרדו של מנכ״ל משרד הבינוי והשיכון יהודה מורגנשטרן מונחים שני טלפונים: אחד חכם, מסונן, השני ״כשר״, תואם את עולמם של חסידי גור. שני המכשירים האלה הם לא רק פריט טכני אלא תמצית חייו של האיש – חרדי עם שני תארים אקדמיים, שמדבר עברית ו״חרדית״ שוטפת, ושחי בין שני עולמות.
״אני בן 41, חרדי, לא קשה לפספס״, הוא אומר. ״אבל הרבה פעמים נשאלתי אם אני ׳חרדי מבטן׳ או חזרתי בתשובה. ולפעמים אני מרגיש שלא רואים את יהודה, אלא רק חרדי. רואים את גולדקנופף, רואים את הריקוד״.
מורגנשטרן גדל בבני ברק, למד בישיבות גור, נישא בשידוך והצטרף לכולל – אבל בגיל 24 החל תהליך שינוי. הוא למד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון, תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה, ניהל את הקמפוס החרדי של המרכז האקדמי כרמל, הקים את חברת תלם לקידום מוביליות חרדית, והפך דמות משפיעה בשיח הציבורי.
״החשיפה שלנו למה שמעבר לגדר של בני ברק היא מה שעשה את השינוי״, הוא אומר. ״הבן שלי שאל פעם למה אנחנו לא תולים דגל ביום העצמאות, וזה גרם לי לחשוב – למה אני לא שאלתי את זה כשהייתי ילד. כי אצלו, בחיפה, אין את ה׳הם ואנחנו׳, הוא ראה אבא שחוזר מהטכניון, עושה שירות אזרחי, מדליק נר חנוכה עם ד”ר ראובן גל״.
“האם זה שאני יושב פה – זה שותפות או שליחות?”
בתחילת מלחמת חרבות ברזל, מורגנשטרן היה המנכ״ל הראשון שהגיע לבקר את תושבי קיבוץ בארי.
״אני מנכ״ל משרד השיכון, לא ביטחון או רווחה, אבל באתי. כי הממלכתיות היא חלק ממני״.
אבל הישיבה בלב הממשלה הנוכחית מעוררת אצלו לא מעט התלבטות. ״היו רגעים ששאלתי את עצמי אם הישיבה בממשלה צובעת אותי בצבע מסוים, או להפך. האם עצם זה שאני נשאר עם סט הערכים שלי ולא זז מהם – זו בדיוק הסיבה שאני חייב להיות כאן?״.
כששואלים אותו מה הקו האדום מבחינתו, הוא עונה: ״אם מישהו יתערב לי בשולחן העבודה או במינויים, ויבקש שאעשה משהו שאני לא מאמין בו – לא אשאר בתפקיד״.
מקצוענות בלי דגלים, מדיניות בלי הצהרות
מורגנשטרן מגן בנחישות על מדיניות משרדו, ובמיוחד על ההחלטות הנוגעות לשיווק דירות, פרויקטים בפריפריה ותמיכה בדיור הציבורי.
״הבאנו תקציב כפול לדיור הציבורי. קנינו אלף דירות בשנתיים – פי חמישה ממה שנקנה בתקופת ממשלת השינוי״. על תוכנית ״דירה בהנחה״ והטענות שהיא משרתת בעיקר חרדים: ״אנחנו רצים עם כל ראש רשות שרוצה לרוץ איתנו. היו שנים שבהן החרדים קיבלו הרבה פחות דירות. עכשיו התמונה משתנה. אם בסכנין רוצים פרויקט – אנחנו שם. גם בג’דיידה-מכר״.
לגבי מבצעי המימון בענף: ״שאלתי יזמים – מה יקרה אם המחירים לא יעלו? התשובה שלהם: נפסיד כסף. מבצעי 80/20 הם תוצאה של מערכת בנקאית ריכוזית, לא של שוק חופשי״.
“אנחנו צריכים את הפלסטינים, הסינים והישראלים – ביחד״
מורגנשטרן מדבר באופן ישיר על משבר כוח האדם בבנייה. הבאנו 35 אלף עובדים זרים – זה מה שהציל את הענף ברבעון האחרון. אבל אי אפשר להיות תלויים רק בסינים או רק בפלסטינים. אנחנו צריכים תמהיל״.
״אם שואלים אותי מקצועית, כן – צריך להחזיר את העובדים הפלסטינים. אמרנו את זה בדיונים. ניסינו להציע מודלים עם שמירה מיוחדת, עם אישורים – זה לא התקבל. אבל זו טעות לנהל את התחום רק משיקולי ביטחון״.
״יש 77 אלף דירות על המדף – אז למה המחירים לא יורדים״
מורגנשטרן דוחה את הטענה שאין בעיית היצע. ״אם אין בעיה – למה המחירים לא יורדים? חוקי הכלכלה לא משקרים. הדרישה שלנו היא ל־3 מיליארד שקל – כדי לסבסד מכרזים בפריפריה, לתמרץ רשויות, ולהוריד דמי היתר לעובדים זרים״.
על ״מחיר למשכן״ הוא אומר: ״יש לה זכות קיום. היא לא מושלמת, אבל היא מייצרת ודאות ליזמים – בעיקר בפריפריה. הנחות בקרקע לא יוצאות מתקציב המדינה, אז זו לא גזירת גורל״.
על רמ״י: ״לא הציעו לי. כשיציעו – אשקול״
על האפשרות שיחליף את ינקי קוינט כמנהל רשות מקרקעי ישראל: ״הוא לא עוזב כרגע. כשיעזוב – נשקול. זה תפקיד חשוב, אבל אני לא עוסק בזה כרגע״.
״כשתהליך הבירור האישי לא משנה את הדנ״א החרדי – הוא מפסיק להיות אישיו״
מורגנשטרן שותף לד״חות על לימודי ליבה, קידם הכשרות למורים חרדים, ותמך בלימודי אנגלית ומתמטיקה – בניגוד לקו של המיינסטרים החרדי. ״כשהלימודים האקדמיים לא מנגחים את הזהות החרדית – הם הופכים נון-אישיו״.
״ככל שיותר חרדים יישארו חרדים גם אחרי טכניון או שירות אזרחי – כך ייפסקו השאלות. אני לא מנסה להוציא אנשים מהקהילה – להפך. אני מנסה להוסיף להם שכבה״.
״אני לא סיפור הצלחה אישי. אני סיפור של גשר״
הוא מודע לחריגותו ״אנחנו אולי 25%–30% מהחברה החרדית – כאלה שמחפשים שכבות זהות, שילוב, שיח. אבל כשפוגשים אותי – אומרים ‘אתה לא כמו כל החרדים’. וזה מתסכל״.
״עשיתי שירות אזרחי. שילמתי מסים. לפעמים נהג מונית אומר לי ׳פרזיט׳ – וזה כואב. אני מנכ”ל משרד ממשלתי – אבל בעיני חלק מהציבור, אני רק חרדי״.
הוא מסכם: ״אם אנחנו רוצים תקומה כחברה – צריך אנשים שמדברים שתי שפות. זו לא פריבילגיה. זו חובה״.
